10/09/2026
מה הקשר בין סינדרלה לראש השנה?
זהו, שאין קשר… אבל אתמול קרה לי משהו מוזר.
מדי חג אני ואשתי תורמים למשפחות מעוטות יכולת. השנה התברכנו בתרומה עבור 10 משפחות באופן אישי. באותו מעמד אני גם מבקר מספר אנשים מיוחדים, מעניק להם שי לחג ומברך אותם.
במהלך הסיבוב עצרתי מחוץ לבניין המשרדים של יועצת המס שלי בישפרו סנטר. ליד החניה שבה חניתי ראיתי זוג נעליים מונח בצד. לא זרוקות ולא הפוכות, מסודרות זו לצד זו כאילו הונחו שם הרגע.
תהיתי מי יכול היה להשאיר אותן כך, ומשהו בקול הפנימי שלי אמר לי לתעד את זה.
המשכתי ליעד הבא ועצרתי ליד המשרד של קולגה. כשיצאתי מהרכב גיליתי, להפתעתי, שגם שם חיכו לי זוג כפכפים של ילד, מונחים מאחורי הרכב שלי באותו סדר מופתי.
שוב נעצרתי ובהיתי בהם. איך קורה שבאותו יום, בשתי חניות שונות, אני מוצא מאחורי הרכב שני זוגות נעליים מסודרים כל כך?
משם המשכתי לחלוקה, ובזמן שעמדתי בפקקים היה לי די והותר זמן לחשוב על התעלומה. לבסוף הגעתי לשתי מסקנות אפשריות…
1. ייתכן שבכל פעם שחניתי ברוורס לא הסתכלתי במראה ועליתי על מישהו בלי לשים לב. אבל אז נשאלת השאלה: איך הנעליים נשארו מסודרות ולאן נעלמו האנשים?
2. אולי סינדרלה איבדה את שתי נעליה במהלך הקניות לחג בישפרו סנטר ולנסיך עדיין לא מלאו 18 ולכן חששו לספר לנו את הסיפור האמיתי, כדי שהעניין לא יגיע לרשויות החוק. אבל אם כך, מדוע את הכפכפים של „הנסיך” מצאתי במכבים ולמה גם הוא איבד את שניהם?
ואז הגעתי לאפשרות שלישית…
אולי, רק אולי, זה לא היה צירוף מקרים. אולי הייתי צריך לפגוש באותה סיטואציה פעמיים באותו יום, כדי לעצור לרגע ולהיזכר שאי אפשר לשפוט אדם עד שלא נמצאים בנעליים שלו.
וגם אז, לעולם לא נוכל להרגיש בדיוק את מה שהוא מרגיש, מפני שכל אחד מאיתנו צועד בדרך אחרת ונושא בתוכו סיפור אחר שאנחנו לא תמיד רואים מבחוץ.
אנחנו רצים סביב השעון בין הבית לעבודה. הפקקים, הלחץ והמצב הביטחוני הופכים אותנו לעיתים לעצבניים, שיפוטיים וחסרי סבלנות. ואני בכלל לא מדבר על המשפחות שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו או נפגעו כלכלית מהמצב.
אולי החגים מגיעים בדיוק בזמן כדי להזכיר לנו לעצור לרגע ולזכור מה באמת חשוב.
אז בנימה אופטימית זו 😄 אני רוצה לאחל לכל מי שקורא את הפוסט הזה שנה טובה ומתוקה, שנה של בריאות, אחדות וביטחון, פרנסה טובה ונחת מהמשפחה.
ושנזכור להיות קצת פחות שיפוטיים וקצת יותר סובלניים אחד כלפי השני כי אנחנו לא יודעים איזה סיפור נושא אותו אדם איתו!
