18/11/2025
היום הייתי בכנס בפתח-תקווה, במקום שבו עתידנות אדריכלית ואבני בטון נפגשים עם חלומות גדולים.
9,000 מ"ר של מסחר ומשרדים — מספר יבש על הנייר, אבל בתוך הלב זה הרגיש כמו צעד נוסף בדרך, כמו הוכחה שעדיין אפשר לחלום גם בזמנים הכי מורכבים.
ואז עלה לדבר ד"ר אייל דורון.
וכאילו מישהו לחץ לי על כפתור נסתר במוח.
שעה של הרצאה — וכל תפיסת העולם שלי לגבי שיווק, לגבי מציאות, לגבי העתיד — פשוט התהפכה.
המילים שלו לא היו מילים — הן היו טלטלה.
כל מה שהכרתי, כל מה שידעתי, כל מה שבטחון המקצועי שלי נשען עליו — התרסק והתחבר מחדש בצורה אחרת, חזקה יותר, אמיתית יותר.
אנחנו חיים כבר שנים במעבר אינסופי ממשבר למשבר, בלי רגע לנשום.
ובמקום לשאול איך שורדים — הוא שאל איך מתקדמים.
איך ממריאים דווקא כשהשמיים סגורים.
הבנתי שם שהמשפט "לחשוב מחוץ לקופסה" כבר הפך לקלישאה.
היום צריך משהו אחר:
לפרק את הקופסה לחתיכות, לשבור את כל מה שמובן מאליו, לדמיין את התרחיש הכי גרוע פי מאה — ומשם להתחיל לפעול.
זו לא רק גישה — זו דרך חיים.
וזה הצית בי אהבה חדשה למה שאני עושה.
אהבה לאתגר, ליצירה, לאפשרות לבנות מציאות אחרת גם כשהכול רועד.
יצאתי מהכנס עם דופק גבוה ועם אור בעיניים.
עם תחושת שליחות.
עם ידיעה ברורה —
שגם בתוך כאוס, יש כוח אדיר לאנשים שלא מפחדים לחשוב אחרת.
לאנשים שמוכנים להילחם, לחלום, ולמצוא כיוון גם בלילה הכי חשוך.
והיום, יותר מתמיד, אני יודע:
לא משנה כמה קשה — אנחנו נבחר להמשיך.
נקום, ניצור, נוביל.
נבנה עתיד.
כי זה מה שאנחנו.
וזו האהבה הגדולה שלי לחבר בין אנשים .
