מור טולדנו לנדנברג אימון הוליסטי ועיצוב פנים

19/06/2026

מזדהה?
#תודעה
#תקיעות
#קפאון

12/06/2026

החלטתי לגוון את הפיד ולהוסיף מידי פעם מחשבות שלי ששוות שיתוף ...
אם אהבתם .. תפדבקו ושתפו
שבת שקטה
מור 🤍

11/06/2026

05/05/2026

אני רוצה לספר לכם משהו כזה אישי.כשעברנו, יותר נכון קצת לפני, התחלתי לחשוב על איך העסק שלי הולך להיראות כשאני אעבור והאם הוא יישאר אותו דבר. ובעצם אני חושבת שבארץ, ממש לפני שעזבנו, אז אני בתחושה שלי הרגשתי שהגעתי לאיזשהו, שיא מסוים של, מימוש עצמי. שיש לי קבוצות אימון ויש לי את הפודקאסט ויש לי הרצאות שלי ופתאום אני כבר מוכרת וידועה ואיזה כיף לי ואני מרגישה שיש לזה אפקטיביות כזאת.

ובאמת סוג של קצרתי את הפירות של עשייה של כמה שנים טובות. ואז פתאום הגיע המעבר הזה והמעבר הזה היה עם הרבה מאוד לבטים מכל מיני סוגים, מכל מיני סוגים: המשפחתי, האישי, אבל אחד מהם היה הקריירה שלי. בעצם האם אני משאירה מאחור את העבודה שלי ואיך היא תיראה כשאני אעבור לפה והאם אני עושה הפסקה או ריסטארט או ממשיכה כרגיל. ואז הגיע השביעי באוקטובר כי אנחנו עברנו שבועיים לפני, והשביעי באוקטובר עיכב את כל התהליכים. אני אומרת עיכב כי היו לי תהליכים שהכנתי בראש שאני מכוונת אליהם וזה הולך להיות ככה ואני אעשה ככה - וכולי וכולי. אבל המציאות הכתה בי והמציאות, גרמה לי להשתתק וקצת להיעלם ולשאול המון המון שאלות של דברים שפתאום שהייתי בטוחה שהם ברורים לי, אבל הם פתאום ממש לא היו ברורים לי. אפילו ברמה של טקסטים שאני אומרת או משתפת או פועלת על פיהם. ו-וזה העלה הרבה מאוד שאלות ממש קיומיות גדולות ויחד איתם המון פחדים. עכשיו למה אני מספרת לכם את זה? כי עם השנים ועם ה

29/04/2026

משהו אצלך "לא עובד כמוו שאת רוצה" ?! את על מיליון משימות אבל על כלום בעצם ?!
זו לא תקלה, זו הסתגלות.
​אם את מוצאת את עצמך פותחת הודעה באמצע משימה קריטית, מדלגת בין עשרה טאבים פתוחים בראש (ובדפדפן), ומסיימת את היום בתחושה שהמוח שלך רץ מרתון בזמן שהגוף נשאר במקום...
​זה לא חוסר משמעת. וזה בטח לא חוסר יכולת.
​בעולם המקצועי מתחילים לקרוא לזה: "מוח פופקורן" (Popcorn Brain) 🍿
​זהו מצב שבו רשתות הקשב שלנו עברו "חיווט מחדש" כדי לשרוד עולם שמפציץ אותנו בגירויים. המוח שלך לא חלש הוא פשוט הפך ליעיל מדי בסריקה מהירה, על חשבון היכולת להעמיק.
​אבל הנה האמת שפחות נעים לשמוע:
​הסחות הדעת הן לא רק חיצוניות, הן מנגנון הגנה.
​ככל שיש בתוכנו יותר עומס לא מעובד רגשי, מחשבתי, מקצועי, המוח יחפש בייאוש את ה"פינג" הבא. הוא יברח לכל גירוי חיצוני רק כדי לא לפגוש את השקט הפנימי.
​המשוואה היא פשוטה, אך אכזרית:
יותר גירויים ← פחות שקט ← פחות חיבור לעצמך ← יותר פיזור.
​אז מה עושים?
​הפתרון הוא לא "ניהול זמן" טוב יותר. גם לא אפליקציית פרודוקטיביות חדשה.
​העבודה האמיתית היא היכולת לעצור.
​להסכים לשהות רגע בלי גירוי.
לתת למערכת העצבים להירגע מהמרדף.
לבנות מחדש את הקיבולת שלנו להיות עם דבר אחד עד הסוף.
​כי מיקוד הוא לא טכניקה, הוא תוצאה של יציבות פנימית.
וכשיש יציבות? אין צורך לקפוץ, יש בחירה.
​והשאלה שנשארת היא: עד כמה את מוכנה לפגוש את השקט שלך? מ�